<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קס"ה</h1>
<h2>דף פה.</h2>
והמצוה הקס"ה היא שהזהיר הכהנים שלא לצאת מן המקדש בשעת עבודה והוא אמרו ית' (שמיני י') ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו. ונכפלה אזהרה זאת גם כן בכהן גדול ואמר (ר"פ אמור) ומן המקדש לא יצא. ולשון ספרא (ס"פ מלואי') ומפתח אהל מועד יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הוי אומר בשעת העבודה, כי שמן משחת י"י עליכם אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה שאם יצאו בשעת העבודה חייבין מיתה מנין לכל הכהנים שבכל הדורות תלמוד לומר כי שמן משחת י"י עליכם. ודע שיש בכהן גדול תוספת שהוא לא ילוה מתו. וזה הוא פשט הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא. וכבר התבאר בשני מסנהדרין (י"ח.) שהוא אם מת לו מת אינו יוצא אחר המטה והביאו ראיה על זה מאמרו ומן המקדש לא יצא. נלמוד מזה שמותר לו לעבוד ביום שמת לו מת. וכן פירשו בסנהדרין (פ"ד.), אמרו ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חלל. רוצה לומר כהן הדיוט שאין העבודה מותרת לו והוא אונן אבל הוא מוזהר על זה רוצה לומר שלא יעבוד אונן. וכבר התבאר בסוף הוריות (י"ב:) השרש הזה והוא שכהן הדיוט אונן לא יעבוד וכהן גדול עובד והוא אונן. הִנֵה התבאר לך שאמרו הֵנה ולא יחלל שמוהו שלילה, לא אזהרה, לומר שלא תהיה עבודתו חולין ואעפ"י שהוא אונן. ופשט הכתוב כי אמרו ולא יחלל טעם לאזהרה הקודמת, שהוא לא יצא כי לא יחלל. ולפי שני העניינים האלו הנה לאו זה אין ראוי למנותו בפני עצמו כמו שהתבאר למי שהבין השרשים הקדומים בזה המאמר (שרש ה').
וכבר התבאר שאלו השלשה לאוין שהם ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ומן המקדש לא יצא אמנם נכפלו בכהן גדול לבאר עניינם, כמו שנכפלה אזהרתו מגרושה וחללה וזונה לבאר עניין מה (על"ת קס"א). והשלשה עניינים המוזהר מהם באלו השלשה לאוין הם בעצמם המוזהר מהם באמרו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ומפתח אהל מועד לא תצאו, ושמשה רבינו אמנם אמרם כלומר לאלעזר ואיתמר שלא בהתרגזכם לצרה הגדולה הותרו לכם העניינים האסורים לכם אבל אתם נשארים על היותכם מוזהרים מפריעת הראש וקריעת בגדים ויציאה מן המקדש בשעת העבודה. ונכפלה האזהרה בכהן גדול עד שהתבאר לנו שאזהרה זו בשעת עבודה ועל שעת העבודה לבד חייבין מיתה כמו שתראה אותם הביאו ראייה לבאר עניין אמרו ומפתח אהל מועד לא תצאו מאמרו ומן המקדש לא יצא. ואע"פ שחייבו בכל לאו מאלו הלאוין שנכפלו בכהן גדול עניין נוסף כמו שבארנו, הנה אין בזה רבוי מניין המצות למי שיבין מה שהקדמנו (שרש ט' עמ' קנ"ה). לפי שגופיה דקרא הוא שלא יעשה דבר מזה בשעת העבודה. והבין זה.
